ג'אז, כלב הלברדור בן התשע של משפחת ג'ונסון, כנראה לא תיאר לעצמו שתאונת השייט במינסוטה בה שבר את רגלו תגרום לסערה שתביא לדיון הציבורי בארה"ב את הסטנדרטים לשיכוך כאבים בחיות מחמד. אבל זה בדיוק מה שקרה, אחרי שבעליו לא היו מרוצים מהטיפול שהוטרינר, דר' קרל סימן (Carl W. Seeman) נתן לו. ספציפית, על כך שהוטרינר המעיט בשיכוך כאבים.

לא ג'אז, אבל מאותו הגזע והצבע. מקור: ויקיפדיה

הסערה התפרצה באוקטובר האחרון (2007), כשהושעה רשיונו של דר' סימן, למרות שהתאונה המדוברת קרתה במאי 2006. והסערה לא מראה על סימני רגיעה- שלילה קבועה של רשיונו של דר' סימן עדיין תלוייה ועומדת.

על עובדות המקרה אין מחלוקת : ב־29 במאי 2006 משפחת ג'ונסון הביאה את גאז' כלב הלברדור המשפחתי, למרפאה של דר' סימן, אחרי שהכלב שבר את רגלו בתאונת שיט.

אחרי מתן מנה של קטמין להפחתה מידית של הכאב, הוטרינר צילם את הרגל השבורה, ולמחרת ניתח אותה בהצלחה. ג'אז לא קיבל כל משכך כאבים אחרי המנה הבודדת של הקטמין.

אחרי הניתוח, אשתו של הוטרינר (שגם סייעה בניתוח) שוחחה עם גב' ג'ונסון בטלפון וסיפרה לה שהניתוח היה קשה, ושדר' סימן רוצה להשאיר אצלו את הכלב באשפוז לשבוע-שבועיים. ג'אז לא קיבל כל משכך כאבים אחרי הניתוח.

יום למחרת הניתוח, באו הבעלים לבקר את ג'אז באשפוז. הכלב לא הגיב אליהם, היה אפתי, לא כשכש בזנב, והראש שלו היה שמוט. כשמשפחת ג'ונסון החליטו לקחת את הכלב לבית חולים אחר, הוטרינר נתן לג'אז מנה אחת של משכך כאבים להקלת הנסיעה ברכב.

כשבעקבות התלונה על הטיפול בכלב ג'אז נשאל דר' סימן על הידע והנוהג שלו בעניני כאב, התברר שהוטרינר אינו נוהג לתת משככי כאבים באופן קבוע אחרי ניתוחים (כולל ניתוחי עקירת ציפורניים לחתולים), לא הכיר פרוטוקולים לטיפול מניעתי בכאב, וחשב שטיפול בכאב הוא "טרנד חדש ברפואה הוטרינרית". בעקבות התשאול הוטרינר הודה שהוא כנראה אינו מעודכן בנושא ניהול כאב בעקבות ניתוחים.

לכאורה הסערה היא על השעיית (ואולי שלילת) הרשיון, מעשה נדיר בארה"ב, ודי בלתי קיים בישראל. דר' אמנון לבוב, יושב ראש הוועדה לטוהר המידות של ארגון הרופאים לחיות מחמד בישראל מספר שבישראל לא קרה מעולם שנשלל רשיון של וטרינר מסיבות רפואיות.

אך הסערה עוסקת ביותר מאשר דיון וטרינרי פנימי. דר' סימן הוא רופא כפרי מבוגר (הוא קיבל את רשיונו בשנת 1948), שכנראה שייך לעידן אחר. ואילו הבעלים של הכלב ג'אז שייכים לעידן אחר, עידן הרואה את חיית המחמד כחלק מהמשפחה, וכחלק מהמשפחה, דואגים שיקבל משכך כאבים אחרי פרוצדורות כואבות.

ומעבר לפער הדורות, ופערים בין וטרינר העיר מול וטרינר הכפר, עולה השאלה המהותית, שעליה נסובה למעשה ההחלטה החוקית- מהו הסטנדרט הטיפול הראוי כשזה מגיע לכאב בחיות מחמד?

בימים עברו, אכן היה נהוג להמעיט במתן משככי כאבים. ממגוון סיבות- סיבות כלכליות (הבעלים לא רצו לשלם), חוסר מודעות לכאב (בעלי חיים הם אלופים בהסתרת כאב) וכלה בגישה האומרת שאין לתת משככי כאבים כדי שהכלב "ידע שכואב לו ולא יזוז".

"פעם היתה נהוגה גישה של "שיכאב לו אז הוא לא יעשה דברים שאסור לו" או "הכאב חשוב להחלמה". כיום ידוע, והוכח בצורה חד משמעית במחקרים, שבעלי חיים (ובני אדם) שקיבלו שיכוך כאבים החלימו יותר מהר מכאלה שלא קיבלו" אומר דר' ארז אבן-חן, מהמרכז לרפואת חיות מחמד בהרצליה.

"התעקשות של וטרינרים שלא לתת משככי כאבים היא ארכאית ומיותרת" מסכים דר' זאב גאנז, מהמרכז הוטרינרי רמת השרון, ומוסיף "למעשה כאב הפך באופן רשמי להיות פרמטר חשוב בניטור מצבם של בע"ח (בנוסף לחום, קצב לב וכו')".

גם אם מסכימים שיש צורך לשכך את כאבם של חיות המחמד, אל תרוצו לארון התרופות לתת למיצי אקמול. פרצטמול, החומר הפעיל באקמול (וגם בדקסמול, פראמול, נובימול, רוקמול ועוד) ואיבופרופן (החומר הפעיל באדויל, אדקס, נורופן) שניהם רעילים מאוד לחתולים. בכלל, חתולים נוטים להיות רגישים לתרופות ממשפחת ה- NSAID (מדכאי דלקות שאינם סטרואידים, אליהם שייך למשל האיבופרופן). כשערכתי את המחקר האישי שלי על אי ספיקת כליות בחתולים, נתקלתי במידע על תרופה בשם Metacam או Meloxicam (שאינה זמינה רשמית בישראל), שהיא אחת התרופות הבודדות מהמשפחה שאושרה לשימוש קצר טווח (עד ארבעה ימים) ע"י מנהל המזון והתרופות האמריקאי בחתולים. מכיוון שהאפשרויות בחתולים מוגבלות, היו וטרינרים שנתנו את התרופה לשימוש ממושך יותר, מה שגרם להוספת אזהרה על קשר בין התרופה להופעת כשל כליות בחתולים.

"בחתולים התרופות די מוגבלות ולא תמיד יש מה לתת בצורה נוחה" אומר דר' אבן-חן "אבל בגלל זה חשוב להכיר את כל האפשרויות ולדעת במה להשתמש ומתי".

מחקרי כאב מיפו את ההולכה העצבית של הכאב ביונקים בכלל- לא רק בכלבים וחתולים. אז מה עם היונקים האחרים שבני האדם מגדלים, כגון בקר וצאן? ומה עם שאר חיות המשק- תרנגולות או אפילו דגים? פעילים בארגונים כמו אנונימוס יגידו לכם חד וחלק שכל חיות המשק סובלות, ושהפתרון היחיד לסבלם הוא להפוך לטבעונים.

כאן הייתה אמורה להיות פיסקה של "הרמתי טלפון לדר' ___ , וטרינר חיות משק, לשוחח איתו על הנושא". אבל הוטרינרים לחיות משק אליהם התקשרתי לא ממש סייעו, ובדרך כלל העבירו אותי הלאה, לוטרינר הבא. אולי הם לא הבינו מה אני רוצה מהחיים שלהם, אולי חששו לדבר, אולי מסיבה אחרת.

אחרי כמעט חודשיים שהפוסט הזה שוכב אצלי בטיוטות, החלטתי להעלות אותו בכל זאת, ללא החלק על כאב בחיות משק, למרות שהוא מעניין אותי.

מה שכן, "הוטרינרית המשוגעת" (שגם מגיעה לה המון תודה על העזרה שלה בכתיבת הפוסט) מספרת שבבית הספר לוטרינריה בו היא לומדת בהחלט יש התייחסות לנושא הכאב בחיות משק, בעיקר אצל פרות.

חזרה לחיות המחמד שלנו- טיפול בכאב צריך להיות חלק אינטגרלי מהטיפול בחיות המחמד אותם אנחנו מגדלים. וכדאי להיות מודעים לנושא.

דר' גאנז מסכם זאת יפה: "חשוב מאד כשבעלי כלב או חתול מתקשרים להשוות מחירים בין מרפאות שייבדקו גם מה הם מקבלים בתמורה למחיר - במרפאות רבות המחירים נמוכים מכיון שהם אינם כוללים מתן משככי כאבים... "

רק בריאות!

Author: "Shoshannah"